החלטה בתיק בר"ע 4972-07-12

1.                 לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 48227-02-12; השופטת אורנית אגסי), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) (להלן גם - הוועדה) מיום 14.2.2012.

2.                 מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש, יליד 1960, סובל בין היתר ממחלת אוסטר ובר רנדו הגורמת לו לדימומים בלתי צפויים מהאף ומפי הטבעת. הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) קבעה למבקש, בהחלטתה מיום 16.2.2011, 57% נכות. ביום 10.3.2011 קבעה הוועדה כי על אף נכותו הרפואית, המבקש כשיר להמשיך לעבוד במשרה מלאה. בהמשך, ביום 25.9.2011, אישרה הוועדה הרפואית לעררים (קרנות הפנסיה) למבקש פנסיית נכות בשיעור של 100% וקבעה כי הוא איבד את כושר עבודתו.

3.                 עניינו של המבקש הוחזר לוועדה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי (בל  912-04-11; הרשמת מוניקה מרגלית; להלן - פסק הדין הראשון), במסגרתו הונחתה הוועדה לבחון בשנית את כושר תפקודו של המבקש, זאת תוך התייחסות לקביעת הוועדה הרפואית לעררים (קרנות הפנסיה) מיום 25.9.2011 (להלן - מסמך וועדת קרן הפנסיה).

4.                 הוועדה אליה הוחזר עניינו של המבקש דחתה את הערר וקבעה בהחלטתה מיום 14.2.2012 כי " בנוסף לערכי ההמוגלובין היציבים, התובע מתפקד, נוהג באופן חופשי ומסוגל לדעת הוועדה לעסוק בעבודה מלאה לא גופנית כולל עבודה מהבית".

5.                  בפסק דינו מיום 24.4.2012 דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש וקבע כי לא נפלה במקרה זה טעות משפטית המחייבת את התערבותו של בית הדין. עוד נקבע כי הוועדה מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין הראשון, התייחסה בצורה מפורטת למסמך וועדת קרן הפנסיה והסבירה מדוע אין היא מקבלת את מסקנותיו.

6.                  בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוועדה התעלמה מחלקים מהותיים במסמך וועדת קרן הפנסיה. המבקש מוסיף וטוען כי הוועדה לא התייחסה לעוצמת הדימום ומציין כי לעיתים הוא סובל מדימומים חזקים שאינם עוצרים לאחר מספר דקות וכי לפעמים הוא אף נדרש להתאשפז בעקבות דימומים אלו. המבקש מדגיש כי הוא סובל גם מדימומים מפי הטבעת וכי הוועדה אמנם הייתה מודעת לכך אך התעלמה בהחלטתה מסוגיה זו.

7.                 ל אחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקולי הוועדות ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בפסק הדין של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

8.                 מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי החלטה זו הייתה מנומקת ובהירה וכי לא נפלה בה טעות משפטית. הוועדה עיינה בתיק הרפואי של המבקש, שוחחה עימו והתייחסה באופן מפורט ומנומק למסמך וועדת קרן הפנסיה. בכך מילאה הוועדה אחר הוראותיו של פסק הדין הראשון של בית הדין האזורי ואין בעובדה כי הוועדה אינה מקבלת את מסקנות המסמך כדי להוות טעות משפטית המחייבת התערבות בהחלטתה.

על כן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

9.                 סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  כ"ו חשון תשע"ג (11 נובמבר 2012 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: